פסק-דין בתיק ת"א 3139-05

פתח דבר:

1.         בפני תביעה כספית, לתשלום סך של 1,946,984 ש"ח, שהגישו התובעים: חשמלור עסיס בע"מ (להלן: "התובעת"), עובדיה עסיס (להלן: "התובע 2") ואיציק עציץ (להלן: "התובע 3"), כנגד הנתבעים: גדליה את שרון חב' לבניה ופיתוח(להלן: "הנתבעת") ובנימין גדליה (להלן: "הנתבע").

            התובעים 2 ו- 3 הינם בעליה ומנהליה של התובעת 1, חברה המאוגדת כדין ועוסקת בביצוע עבודות חשמל. הנתבע היה בזמנים הרלוונטים לתובענה הבעלים והמנהל של הנתבעת, חברה קבלנית המאוגדת כדין, בעלת סיווג קבלני ועוסקת בביצוע עבודות בניה.

בין התובעים לנתבע קיימת היכרות רבת שנים, הן על רקע חברתי והן על רקע עסקי. הנתבעת נותרה חייבת לתובעים סכומי כסף שלא יכלה לשלמם (להלן: " חוב העבר") וזאת ללא קשר לסכסוך נשוא התובענה.

הסכסוך נשוא התובענה פרץ עקב יוזמה משותפת, בה התקשרו הצדדים בהסכם (שטיבו יפורט בהמשך), אשר בעקבותיו התובעים הזרימו כספים רבים על מנת להחיות את פעילותה של הנתבעת לביצוע עסקים, הן לצורך פרעון חוב העבר של הנתבעת והן לצורך הפקת רווחים עבור התובעים ותשלום חובות נוספים של הנתבעים. התובעים נכנסו בנעליו של הנתבע ושימשו כמנהלי הנתבעת באופן לא פורמאלי, וכתוצאה מכך נהנו ממעמד הנתבעת, כחברה בעלת סיווג קבלני, דבר שאיפשר להם לגשת ולזכות במכרזים רבים ובהיקפים משמעותיים של למעלה מ- 12 מיליון ש"ח.

טענות התובעים:

2.         לטענת התובעים, החל משנת 2002 או סמוך לכך, הנתבעים נקלעו למשבר כלכלי, ובתוך כך לנתבעים היה חוב עבר כלפי התובעים בסך של 194,029 ש"ח. בשל היכרות קודמת עם הנתבע וכחלק מרצונם לשקמו, הנתבע הציע לתובעים שיסייעו לו בהחייאת הנתבעת, באמצעות הזרמת כספים, וכך הוא יוכל להשיב להם את החוב. התובעים נענו להצעת הנתבע והחלו לסייע לנתבעים.

3.         בהתאם לנטען היה צורך להזרים כספים, עבור תשלומיה השוטפים של הנתבעת על מנת  שתוכל לפעול. חובותיה של הנתבעת היו בין היתר, לרשויות המס, חובות עבר לרואה חשבון, הנהלת חשבונות, תשלומים עבור מכרזים, ערבויות וכיו"ב. לטענתם, כאשר החלו לשלם את תשלומיה השוטפים של הנתבעת, נגלה לתובעים עוד ועוד חובות הרובצים על הנתבעים, ולמעשה ככל שהימים חלפו, "התובעים נשאבו בעל כורחם עוד ועוד לשאת בחובות העבר של הנתבעת" (סע' 6+7+8 לכתב התביעה המתוקן). לטענתם, הכספים הוזרמו "בידיעה ברורה כי למעשה הם עומדים מאחורי הנתבעת ופעולותיהם דרכה יישאו את פרי עבודתם" בעתיד (סיפא לסע' 8 לכתב התביעה). עוד טענו כי בתחילה הנתבע לא הציג בפניהם את ההיקף המלא של חובות הנתבעת, משכך סברו כי הינם יכולים לעמוד בתשלומי החובות של הנתבעת, אולם ככל שחלפו הימים ובשל העובדה שהנתבע הסתיר מהם את מלוא היקף חובותיו, בדיעבד הסתבר להם כי המדובר בהיקף חובות משמעותי, משהציג בפניהם הנתבע מלכתחילה (סע' 20 לתצהיר התובע 3).

4.         עוד טוענים כי הם זכאים להחזר תשלומי הלוואה בסך כולל של 405,359 ש"ח ששולמו ע"י התובעת, שעה שהנתבע פנה אל התובעים וביקש עזרתם "להציל" את ביתו מהליך של כינוס נכסים. התובעים נחלצו לעזרתו בכך שסוכם, כך לטענתם, כי הנתבעת תיטול הלוואה על שמה לתשלום החוב, ותשלומי החזר ההלוואה ישולמו בפועל ע"י התובעת, באמצעות הוראת קבע בתשלומים חודשיים וכחלק ממשכורתו של הנתבע ביוזמה המשותפת (להלן: "ההלוואה") (סע' 9 לכתב התביעה).

5.         עוד נטען כי התובע 3 והנתבע פתחו חשבון בנק ע"ש הנתבעת (להלן: "החשבון המשותף"), המכונה בכתבי טענותיהם כ" חשבון צינור", זאת על מנת שתקבולים מפרויקטים שונים אותם ביצעה הנתבעת, יועברו במישרין לחשבון המשותף, שעה שהנתבעת הייתה חדלת פירעון וחובות ועיקולים רבצו עליה. למעשה בכך הם הבטיחו כי הכספים שיתקבלו מן הפרויקטים השונים לטובת הנתבעת יגיעו ליעדם, עת הם מורשי חתימה בחשבון המשותף ויש ביכולתם לפקח על הכספים. הצדדים פעלו במתווה האמור, במשך כשנתיים והכספים שהתקבלו לחשבון הצינור היו מועברים לחשבונה של התובעת (סע' 10+11+12 לכתב התביעה).

6.         לטענתם, ביום 20.07.2004 פנה הנתבע אל התובע 3, הציג בפניו דרישה לפרעון כל חובותיה של הנתבעת, בסך כולל של כמיליון שקלים, בדרישה זו ניסה הנתבע לסחוט את התובעים (סע' 21 לכתב התביעה). עוד טוענים כי הנתבע פנה מיוזמתו וביקש להפסיק את עבודתו עימם, ומכאן החל לפעול באופן חד צדדי כפי שיפורט להלן:

א.         ביום 01.06.2005 נתגלע לתובעים כי הנתבע פנה למשרד הביטחון, הציג עצמו כבעל מניות יחיד בנתבעת (עובדה שאינה שנויה במחלוקת) וכן עדכן מס' טלפון חדש להתקשרות עימו, תוך שהוא מתעלם לחלוטין מהתובעים. בתגובה לכך, התובעים פנו אל הנתבע ודרשו כי יעביר לשליטתם ולבעלותם את מניות הנתבעת ואת הזכויות בדירת המגורים של הנתבע (26+27+28 לכתב התביעה המתוקן).

ב.         ביום 08.07.2005 הנתבע פעל על דעת עצמו, שעה שהציג בסניף הבנק בו נוהל החשבון המשותף, פרוטוקול "ישיבת דירקטריון", לפיו אין לתובעים זכות חתימה בחשבון המשותף. למעשה, בפעולתו זו ניסה לנשל את התובעים מתקבולי הפרוייקטים השונים אותם ביצעה הנתבעת, שבאותה עת היו אמורים להתקבל לחשבון המשותף (31+32+33 לכתב התביעה המתוקן).

7.         עוד טוענים התובעים, כי הכספים הוזרמו על ידם, שלא מתוך מניע כלכלי, אלא כדי לסייע לנתבע לצאת מהמשבר הכלכלי אליו נקלע, וכי הנתבע התחייב בפניהם כי כל הכספים שיוזרמו לנתבעת יושבו אליהם, לאחר שהוא יקום ויתאושש מהמשבר הכלכלי אליו נקלע (סעיפים 21 +13+14+17+18 לתצהירו של התובע 3).

8.         בסופו של יום, טענת התובעים כי בינם לבין הנתבעים נרקמה שותפות המתוארת לעיל, אולם הנתבע החליט לפעול באופן חד צדדי לפירוקה, זאת חרף התחייבויותיו במהלך התקופה לפעול בשיתוף פעולה הדדי ועל בסיס אמון אישי, כפי שפעלו הצדדים בתחילה, משכך יש לקבל את התביעה, להורות על השבת כל הכספים שהעבירו התובעים לנתבעים במהלך התקופה של העבודה המשותפת, ובסכומים כדלקמן: 

א.         חוב עבר בגין עבודות חשמל שביצעה התובעת לנתבעת, בסך כולל של 194,029 ש"ח.

ב.         חובות ששולמו ע"י התובעים לצורך החייאת הנתבעת, בין היתר, לרשם החברות, למע"מ, רו"ח, הנה"ח, קנס מנהלי, רשם הקבלנים, מכון התקנים בסך כולל של 177,714 ש"ח.

ג.          תשלומי החזר ההלוואה שנלקחה ע"י הנתבעת ושולמה ע"י התובעים לכיסוי חובו של הנתבע לבנק אוצר החייל, בסך כולל של 405,359 ש"ח.

ד.         שכר מנהל בעבור התובע 3 בסך כולל של 1,091,116 ש"ח.